סגנון העריכה, הצילום והפסקול של הסרט משדר אווירה של מיסתורין, מתח ואפילו אימה.

 

גבר, לבוש חליפה שטרם סיים לשים, עניבה רפויה מסביב לצוואר וגרביים, מביט מתחת לספה בסלון.

הוא פותח ארון בגדים ומסתכל לתוכו, לאחר מכן בודק מאחורי דלת.

הגבר צועק: מאמי ראית את הנעליים שלי?

הוא לא מקבל תשובה ונע בעצבנות בבית.

הגבר: נו איפה הן??

 

הגבר מסנן לעצמו בזמן שמחטט בערימת כביסה: אבל אני השארתי אותן שם!

אישתו ניגשת אליו, חסרת סבלנות: איפה שמת אותן פעם אחרונה?

הגבר עונה לאישה, תוך כדי שהוא מדלג בין חדר לחדר בתזזיתיות: פה! הן היו פה לפני רגע!

הוא מראה סימני שיגעון, ממלמל לעצמו, נע כמו זומבי, עם מבט אובססיבי בעיניו.

 

החיפוש נעשה אגרסיבי- הגבר מחטט באלימות בארונות מטבח.

הגבר: זאת היתה העוזרת נכון?? היא תמיד שמה דברים במקומות לא קשורים!

האישה באותו זמן מוציאה עציץ ממכונת הכביסה, ופונה לגבר, עם העציץ בידה: אין לנו עוזרת בכלל!

הגבר נראה מעורער ומשוגע יותר ויותר.

 

הגבר מחפש בתוך המקרר את הנעליים-  זורק ירקות אקראיים החוצה, אחריהם גם המגירות של המקרר.

הגבר: אני שמתי את זה שם בעצמי! מי החביא את זה?? מה זה הולך לבד?!

 

הגבר מהלך בין המסדרונות חסר כיוון. ממלמל לעצמו: זאת בטח אישתי… זאת אישתי...

 

לילה. הגבר מתחיל לחפור בורות בגינה.

האישה עומדת בכניסה לבית, נסערת ובוכיה: די מותק! אתה מפחיד אותי. בוא למיטה. בבקשה.

הגבר: את החבאת אותן נכון?!! זאת את!

האישה: אין לך נעליים, מעולם לא היו לך. בבקשה מאמי… בוא כנס הביתה.

הגבר מסתכל על האישה במבט מעורער, מבולבל ומזועזע.

 

הגבר הופך רהיטים בסלון. האישה מדברת בטלפון, לא שומעים אותה. היא מסתכלת על הגבר ובוכה.

 

הגבר נגרר בכותונת משוגעים בכיסא גלגלים ע"י אנשים לבושים לבן לתוך ניידת עזרה נפשית.

הוא מוכנס לתא האחורי של הניידת, כאשר פניו כלפי חוץ. הגבר מסתכל החוצה ורואה את את הנעליים שלו נחות על אדן החלון. הוא מנסה לפתוח את פיו כדי להגיד להם שהוא מצא את הנעליים, אך לפני שהוא מספיק לדבר, צל נח על פניו.

הגבר, בלחש: את...

בכניסה לניידת, מסתכלת ישירות למצלמה אישה לבושה כעוזרת בית, מחייכת חיוך זדוני. העוזרת סוגרת את דלתות הניידת.

 

הניידת נוסעת במורד הרחוב, אל עבר האופק.

מופיע כיתוב על המסך: שלא תאבד את זה. 25% הנחה על ארונות נעליים ועוד מגוון פתרונות אחסון באיקאה